יום ראשון, 17 ביוני 2012

פרא\ברוולי קרילי



הגירושים של הוריו של לי בוסט בן 14 עדיין מכאיבים לו,אפילו שעבר הרבה זמן מאז. כשהיה קטן יותר, נהג לי לכתוב יומן. עכשיו הוא קורא את הדברים שכתב פעם וחושב על מה שקרה אחרי שההורים התגרשו. אבא שלו ממשיך לנהוג במשאית, אמא שלו עובדת בבית חולים והוא מתחיל שוב לכתוב יומן.
 באחד הימים מוצא לי כלב עזוב ועצוב על חוף הים. הוא קורא לכלב 'פרא ' והחברות שמתפתחת ביניהם משנה את חייו. 

קטע מהספר 'פרא'
''פרא הוא שלי כבר שבוע שלם! אני מבריש את הפרווה שלו, נאבק איתו ושנינו רצים הרבה...עכשיו, בים, אני מתיר את הרצועה של פרא ואנחנו יכולים להאזין לקריאות של אריות הים. פרא אוהב לנבוח על אריות הים. יום אחד, בשעה שקיררנו את עצמנו לאורך החוף, מצאתי כדור גולף במצב מצויין. כשחיטטתי בין אצות הים על החוף, מצאתי עוד כדור. אחר כך, מצאתי כדור גולף בכל יום. רחצתי את הכדורים, ארזתי אותם בקרטונים של ביצים ומכרתי אותם. פרא תפס את העיקרון והתחיל לחפש אתי כדורי גולף. כשהיה מוצא כדור, היה לוקח אותו בפה ומפיל אותו ליד הרגלים שלי. אז היה נושא אלי את מבטו ומכשכש לא רק בזנבו הקצוץ, אלא בכל גופו. עד כדי כך הוא ציפה לסימני אהבה ממני. הייתי מחבק אותו ופרא היה מלקק את פני לפעמים אני חושב שהוא החבר הכי טוב שלי. לפרא יש הרגל חדש. בכל פעם שאנחנו נעצרים הוא מניח את כף רגלו על כף רגלי. זה לא מקרה. הוא עושה את זה תמיד. אני חושב שהוא לא רוצה לעזוב אותי.'' 
                                                                    

יום רביעי, 13 ביוני 2012

משחקי הרעב סוזן קולינס

קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.
כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת לזירה, היא יודעת שבמשחק הזה יש רק מנצח אחד, והוא היחיד שיישאר בחיים. האם זו תהיה היא, הציידת המנוסה שעושה הכול כדי להישאר אנושית בעולם לא אנושי? ואולי יהיה זה פיטה, חברה למחוז, שחייה של קטניס חשובים לו לפחות כמו חייו שלו?

אומרים שזה ספר אכזרי אבל הוא ממש לא אכזרי ,אחרי שתקראו אותו לא תוכלו לקרוא כלום עד שתקראו את השאר  לשני קוראים התלקחות ולשלישי עורבני חקיין
תהנו! 

יום שבת, 9 ביוני 2012

ראיון עם מיכאל אנדה\דף דף

איך התחלת לכתוב לילדים? הכתיבה שלי לילדים התחילה במקרה.
 עד אז הייתי שחקן מחוסר פרנסה.
את ספרי הראשון לילדים, 'ג'ים ונהג הקטר' כתבתי בהשפעת סיפור של צייר זקן שהיכרתי בילדותי.
 הסיפור כאילו נכתב מעצמו, כשכתבתי את המשפט הראשון לא היה לי מושג מה יבוא אחריו. 


האם אתה מתכנן את ספריך לפני תחילת הכתיבה? זה משתנה מספר לספר- את הספר ראשון כתבתי בלי תכנית, אבל ספרים אחרים תכננתי מראש.
 לפעמים באו לי רעיונות תוך כדי כתיבה ולפעמים צריך הייתי לחפש אותם ולחכות שיגיעו.
 כמו שפסנתרן צריך להתאמן הרבה כדי לנגן היטב, כך גם סופר צריך לכתוב הרבה כדי שיהיה לו סיפור טוב.


 
איך אתה כותב? אני חושב שהכתיבה שלי דומה לציור: כמו צייר שמתחיל לצייר בכל פעם מפינה אחרת של הדף,
גם אני מתחיל לפעמים מאמצע הסיפור, ממשיך הלאה, מגיע לסוף ורק אז כותב את ההתחלה.
אני בטוח שהושפעתי מאוד מאבי, הצייר. ואני גם קצת כמו מלחין שכותב מוסיקה, כי אני שומע את המשפטים שכתבתי
ומשנה אותם עד שהם נשמעים כמו שאני רוצה. 


מיכאל אנדה כתב הרבה ספרים לדוגמא- ג'ים ונהג הקטר,
 ג'ים וכנופית 13, מומו, הסיפור שאינו נגמר ועוד ספרים למבוגרים... 

מתוך אתר "דף דף" http://www.dafdaf.co.il/

יום רביעי, 6 ביוני 2012

הממלכה של קנסקי מאת: מייקל מורפוגו

מיקל בן ה12 [כמעט] ,מתבשר יום אחד שהוריו מפותרים מהמפעל בו הם עבדו .
אביו נוסע לבדוק אפשרויות תעסוקה במקום אחר,אך תחת זאת הוא קונה ספינה וקורא למשפחתו להפליג עמו מסביב לעולם.
הכל מתנהל כשורה עד לרגע שבו הוא מושלך למים בעקבות כלבתו .
באופן מפתיע מיקל שורד ומוצא את עצמו [ואת כלבתו] באי בודד באוקינוס השקט.